חוויות מגרמניה

גרמניה וציצים

לגרמנים יש "boobs issue". הם מטורפים על ציצים. חברתכן הנאמנה זכתה למחמאות אין סופיות על הC75 שלה, שגרמו לה להרגיש מינימום כמו פמלה אנדרסון באי של ליידי בויז: "זה אמיתי?", "איך את כזו רזה ויש לך כאלה?", "בטח כבד לך" (C זה כבד?? אז מה יגידו המבורכות??) ... והכי הורס- איזה חתיך מקומי ניגש אליי בפאב, כולו שיכור, ובעיניי עגל בהה בי ושאל בחיוך של תקווה "לכל הבנות במדינה שלך יש כאלה ציצים גדולים? אני בא לבקר". 

לשם הבהרה: לא הלכתי עם מחשוף, להיפך, גם כשלא הייתי עטופה ב2 מעילים ו4 קרדיגנים, תמיד הייתי עם צעיף שכיסה היטב את מקור הזימה. כששאלתי את ידידיי המקומיים מה הקטע שלהם עם ציצים, נענתי בפשטות- "לכי פה לחנות של חזיות. לכי תסתכלי כמה חזיות במידה A נשארו שם וכמה חזיות במידה C. בואי נגיד שלך יהיה הרבה יותר מבחר. ואח"כ תלכי לאגף של הפוש-אפ והריפודים, ותראי שהוא ריק מרוב ביקוש". ואת זה אמר לי גבר !!! ממתי גברים מבינים בחזיות??

אז אני לא יודעת חברים וחברות, או שכל עניין הציצי הגרמני הוא מיתוס, או שהבנות באיזור פרנקפורט אוכלות הרבה פחות טוב מאשר בנות ברלין הידועות בשפיעותן, או ש... דרכם של גברברי גרמניה להחמיא לתיירת היא דרך הציצים. D:

גרמניה ואוכל

כשראיתי את המטבח של המארחים שלי קיבלתי שוק. לאור גופם החטוב של כל ארבעת דיירי הבית, ראיתי אותם בדימיוני אוכלים סלט בכל ארוחה, שותים משקאות בריאות ומתרחקים מפחמימות. מה שנגלה לנגד עיניי היה מיליון סוגים של חמאה, דונאטס נוטפי שומן, פסטות, נקניקים, לחמים בשלל צבעים... חגיגה של מאכלים מנחמים. והכי הזוי היה הקטע של השתייה: -"מה תרצי לשתות?" -"מה יש?" -"אמממ, בירה, וודקה, וויסקי..." -"משהו יותר קל?" -"יין". לארוחה הראשונה שלנו ביחד לקחו אותנו מארחינו המדהימים למסעדה איטלקית, והזמינו פיצה אישית גדולה לכל אחד.
אני כבר מדיימנת את עצמי הורסת את כל הדיאטה, חוזרת לנתב"ג בצורת חבית, וצי של דיילות מגלגל אותי עד הבית. ואז הגיעה הפיצה. מה אפשר לומר רבותיי- אנחנו עם שאוכל הרבה. הפיצה האישית "הגדולה" שלהם- היא בגודל סביר לחלוטין, בערך כמו 3 משולשים אצלנו, עם בצק דק דק, וזהו. אין קינוחים, אין מנה ראשונה, כלום. הפיצה והשתייה הם הארוחה. אני הבנתי שהשד אינו נורא כ"כ, ואפילו ברוב ברבריותי הצלחתי לגרום למנומסים היקרים לוותר על הסכו"ם ולאכול את הפיצה עם הידיים, "like in Israel". אותו דפוס של לאכול משמין-אבל-מעט חזר על עצמו גם לאחר מכן. לארוחת הערב, הכינו לי ביצה. ספוגה בחמאה אמנם, אבל ביצה. וזהו. הקטע הכי טוב היה כשיוליאן (הבן של המארחים) לקח אותי ואת שרון לאכול סושי. כל היום חסכנו אוכל, חלמנו על הסושי ובאנו מורעבות. סבבה. מגיעים למסעדה, אנחנו מסתכלות בתפריט הגרמני, נעזרות בתמונות ויוליאן מתרגם, וכל אחת הזמינה 2 רולים. עד כאן- הכל מצוין. לאחר המתנה לא ארוכה, מגיעים ה"רולים" שלנו. אני ושרון מחליפו מבטים, ואז התברר לנו ששני עיגולי הסושי שראינו בתמונה שבתפריט לצד המנה, זה הרול. שני עיגולים!! ובאותו מחיר של רול של 8 יחידות בארץ. מה אומר לכם, הכאב היה קשה מנשוא... חזרתי הביתה עם קילו פחות.

גרמניה וישראל

האמת הלא נעימה היא, שרוב הגרמנים חושבים שבמדינת ישראל יש רק בדואים. בעיני רוחם הם רואים אותנו שואבים מים מאיזה נחל שכוח אל, יושבים באמצע המדבר וגרים באוהלים. כבר שאלו אותי שם אם למשפחה שלי יש גמל, האם כשאני אחזור לארץ אני צריכה לשים רעלה, והאם בישראל יודעים מה זה אייפון. שלא נדבר על זה ששאלו אותי אם קל ללמוד ערבית והאם אני מתפללת לאללה.
מצד שני הם קצת מפחדים להעליב אותנו. שמתי לב שמידי פעם הם עושים קצת חיקויים של היטלר (עם שתי אצבעות כשפם)  או קוראים אחד לשני בכינוי הגנאי "נאצי", אבל תמיד כשהם הבינו שהם עושים את זה מולנו הם התחילו להתנצל ולהגיד שהם לא התכוונו לפגוע ברגשותינו. השיא היה כשראינו ביחד את הסרט "הדיקטטור". אני ושרון נקרענו מצחוק מכל קטעי הסאטירה, שרובם על ישראל, והם כל פעם בחנו אותנו כדי לבדוק אם זה בסדר לצחוק מהקטע הזה, ורק כשראו שאנחנו משועשעות הם צחקו גם.
הדבר הכי מצחיק בסטריאוטיפ של גרמניה על ישראל הוא שהם בטוחים שאנחנו איזו מעצמת מלחמה, שכל הבנות אצלנו יודעות "Krav Maga" ושאנחנו לומדים לירות בנשק בבית הספר. הם כל הזמן דיברו על כמה אנחנו חזקים ויודעים להגן על עצמנו בין כל מדינות האויב שאנו מוקפים בהם, והם ממש התלהבו מהקטע הזה שאני ושרון מתגייסות לצבא וביקשו שנשלח להם תמונות עם המדים.

גרמניה וגברים
וואו. כל מה שרואים בסרטים הישנים על הג'נטלמנים של פעם, עדיין חי ונושם בגרמניה. הם פותחים את הדלת, מזיזים בשבילך את הכיסא ומחזיקים לך את המעיל ככה שתוכלי להשחיל אליו את הזרועות בקלות. פשוט ג'נטלמנים. כמו כן, בניגוד לדור הישן של הגברים, הם גם עוזרים בבית. שוטפים כלים, מסדרים קצת ובעיקר מבשלים. באחד הימים שני הבנים של המשפחה המארחת שלנו (בני 18 ו-20) הכינו לי ולשרון פסטה ברוטב שמנת עם חתיכות סלמון. מה אני אגיד לכם??? אני ושרון טרפנו כאילו אין מחר. אפילו שטפנו אחריהם את הכלים לאות תודה.
כמובן שלא אשכח לומר שהגברים בגרמניה, מה לעשות, פשוט חתיכים. גבוהים וארוכים, ספורטיבים, ולרוב מתהדרים בבלונד טבעי בתוספת עיניים כחולות. הייתה פעם שראינו ניידת משטרה מתקרבת כדי לטפל בשתי נשים שנכנסו אחת בשנייה עם האוטו, ותוך בהייה ארוכה בשוטר מושלם שיצא מהניידת, כל מה ששרון הצליחה למלמל הוא "הלוואי שהוא יבוא לעצור אותי.".

אז.... תמונות עם הסברים וסיימנו עם החפירה! (:

בטרקלין לפני ההמראה מנתב"ג, עם סלט כרגיל...יצאתי חסרת שן משום מה D:

שרוני המהממת

מתרגשות בטיסה (אני לפחות...)

עם הטייס החתיכוש והמצונזר של אל על !

נסיעתנו הראשונה ביחד ! מיותר לציין שהבן אדם נוהג כמו שיכור ושהמצלמה לא הצליחה לעמוד בקצב... D:

אחרי שאסף אותנו משדה התעופה, נסענו לאכול עם תומס האבא במסעדה האיטלקית את הפיצה, ועברנו בדרך בזארה וקנינו ליוליאן בגדים נורמליים, כולל צעיף יפה במקום צעיף הפועל הזה!

שרון ויוליאן בזארה... היא יחפה לשם השוואת הגובה :)

המארחים המקסימים שלנו כתבו לנו ברוכות הבאות על הלוח בכניסה לבית

יום אח"כ, מסיירות ברחבי קלקהיים (עיר קטנה ליד פרנקפורט, איפה ש"גרנו") אוכלות את גלידת הקוקוס הכי טעימה בתבל!

 יום של בילויים בפרנקפורט...

אני ויוליאן בסטארבקס בפרנקפורט

שרוני ההורסת עם המעיל שלי

כפי שאתם רואים, מצאנו לנו חבר חדש

תמונה מאוד לא בפוקוס, אבל היחידה של שלושתנו ביחד בעמידה :)

אני ואהובתי (כמובן שאחרי שעה עוד לא סיימתי את הלאטה שלי)

אדריאן הנסיך מכין לנו פסטה לארוחת ערב!!

והורס חצי מטבח בדרך...

ביום הרביעי, אני ושרון בפסטיבל יין ליד פרנקפורט, בעיירה קטנה וציורית עם נוף משגע

יול במבט רציני ואופייני, עם הלגה האמא המארחת המדהימהההה מאחורה!

ערב בלתי נשכח של צחוקים מטורפים...

אני ושר עם חברינו הגרמנים, מראות להם שאנחנו יודעות מה זה פייסבוק ושאנחנו אפילו משתמשות בו יותר מהם

וככה החדר נראה בבוקר אח"כ... שרון שפכה לי על הפיג'מה משקה אלכוהולי בלתי מזוהה ולכן עברתי לאחר כבוד לפיג'מה הכה לא אופנתית שנקראת "טייץ וחולצה של בנים" !

 ביום לפני האחרון... החלטנו ברגע של ספונטניות לשכור רכב ולנסוע להרים האלפיים. בהתחלה תכננו לנסוע לשוויץ אבל מצאנו "דרך קיצור" ובסוף הגענו לאלפיים בצד האוסטרי.

שרון במבט ה"מה יש לך?", ב-10 דקות היחידות שבהן היא הייתה ערה

נוסעים להרי האלפים באוסטריה... 6 שעות נסיעה... מיותר לציין ששרון ישנה כל הנסיעה כמו מתה ושהיא התעוררה בדיוק ב5 דקות לפני ההגעה, כשהתמונה צולמה :)

אוסטריה המדהימה עם הדשא הירוק מידי והעננים הנמוכים

המכונית המהממת שסחרנו בשביל הנסיעה לאוסטריה... אפשר לומר שיוליאן מאוהב

אני ושותפי (הער) לנסיעה !

הדוגמנית הפרטית שלנו הביאה רק בגדי קיץ, לכן היא לובשת לי את הבגדים... והמשוגעת הזו רצתה לבוא לאלפים עם נעלי סירה !!! מזל שהבאתי אקסטרה מגפיים

הנוף מהרכבל בדרך לראש ההר...

הגענו למעלה!!! האוזניים שלי כמעט נפלו מהקור !

אני ושרון מתלהבות מהשלג !

ונתקעות באנשים עם האבובים... :)

רוצים לחזור הביתה, למי יש כוח לנהוג 6 שעות, אז עוברים לנתיב השמאלי ו....ככה זה כשאין הגבלת מהירות :|

בדרך חזרה מהאלפים... מחליפה משמרת עם שרון וישנה היטב במושב האחורי :)

פביאן ויוליאן הג'נטלמנים לוקחים לי ולשרון את המזוודות, מוצאים לנו את הטרמינל הנכון ומובילים אותנו אל הגייט בזמן שאני והיא, טוב... לא עושות כלום :)

מקווה שהיה לכם שבוע "לעניין" לפחות כמו שלי! (:
אוהבת
אריאל